קברט

על ההצגה

קברט בהפקה החדשה של קיט קאט קלאב הוא לא סתם עוד ריוויבל של מחזמר קלאסי - זוהי חוויה אימרסיבית שמשנה את כללי המשחק של ברודווי. תיאטרון אוגוסט וילסון הפך לחלוטין למועדון הקיט קאט מברלין של שנות ה-30, והקהל מוצא את עצמו בתוך העלילה עוד הרבה לפני שההצגה מתחילה רשמית. מרגע שנכנסים לתיאטרון, אתם כבר בברלין של 1929. הלובי הפך לבר, יש מוזיקה חיה, רקדניות מסתובבות בין השולחנות, וקוקטיילים מוגשים. חוויית הקדם-מופע היא חלק בלתי נפרד מההצגה, ומכינה את הקהל לעולם הדקדנטי, המפותה והמסוכן של מועדון הלילה הברלינאי. הסיפור עוקב אחרי קליפורד ברדשו, סופר אמריקאי צעיר שמגיע לברלין בתקופה שבה הנאצים עולים לשלטון. הוא מתאהב בסאלי באולס, זמרת קברט בריטית חופשייה ומלאת חיים שמסרבת לראות את המציאות הפוליטית המשתנה. מנחה הקברט, ה-Emcee, הוא הדמות המסתורית שצופה בהכל מהצד ומנווטת את הקהל דרך הסיפור, ממסיבה לטרגדיה. אדי רדמיין, זוכה האוסקר, מגלם את ה-Emcee בביצוע שמשנה הגדרות. הוא מפחיד, מצחיק, סקסי ומייסר בו-זמנית, ויוצר דמות שרודפת אתכם ימים אחרי ההצגה. הביצוע שלו הוא סיבה בפני עצמה לרוץ לראות את ההפקה. המוזיקה של ג'ון קנדר ופרד אב הולכת בין שירים קלילים ומסוכרים לרגעים אפלים ומטרידים. 'Willkommen', 'Cabaret', 'Maybe This Time' ו-'Money' הם שירים שכולם מכירים, אבל בהפקה הזו הם מקבלים משמעויות חדשות ומפחידות. ככל שהנאצים מתחזקים, המוזיקה הקלילה הופכת למסכה שמסתירה אימה. מה שהופך את ההפקה הזו לחזקה במיוחד הוא הרלוונטיות שלה. הנושאים של עליית פשיזם, התעלמות מסכנות פוליטיות, והבחירה בין בריחה למציאות מהדהדים בצורה חזקה בעידן שלנו. ההצגה לא מטיפה - היא פשוט מראה מה קורה כשאנשים טובים בוחרים לא לראות. המחירים גבוהים יחסית, אבל החוויה שווה כל שקל. הישיבה בשולחנות הקברט (מושבים מסביב לבמה) היא החוויה המלאה ביותר, אבל גם המושבים הרגילים מספקים חוויה אדירה. קברט מומלצת למבוגרים בלבד - תוכן מיני, נושאים קשים ואווירה עזה. זהו מחזמר שמשאיר חותם עמוק.

✨ נקודות חזקות