בשמחה אנו ממשיכים

על ההצגה

בשמחה אנו ממשיכים הוא יצירת המופת של סטיבן סונדהיים שסוף סוף מקבלת את ההפקה שהיא ראויה לה. הריוויבל הנוכחי, עם דניאל רדקליף וג'ונתן גרוף בתפקידים הראשיים, זכה בפרסי הטוני לריוויבל הטוב ביותר, לשחקן הטוב ביותר ולשחקנית הטובה ביותר, והפך לאחת ההפקות המבוקשות והמוערכות ביותר של ברודווי בשנים האחרונות. מה שהופך את בשמחה אנו ממשיכים ליצירה כל כך ייחודית הוא המבנה שלה - הסיפור מסופר לאחור. ההצגה מתחילה בהווה ומתקדמת אחורה בזמן, על פני עשרים שנה, עד לנקודת ההתחלה. אנו פוגשים שלושה חברים - פרנק, צ'ארלי ומרי - כמבוגרים מנוכרים ומאוכזבים, ולאט לאט גוללים לאחור את הסיפור כדי לגלות איך הם הגיעו לשם, איך חברות נהדרת התפרקה, ואיך אידיאלים נשחקו. דניאל רדקליף, שהעולם מכיר כהארי פוטר, מוכיח בתפקיד צ'ארלי קינקאיד שהוא שחקן בימתי מהשורה הראשונה. הביצוע שלו רגיש, מצחיק ומייסר, ומראה טווח שחקני שלא ראינו ממנו קודם. ג'ונתן גרוף, כוכב המילטון, מגלם את פרנק שפרד בגרסה שגורמת לקהל לאהוב ולשנוא אותו בו-זמנית. הכימיה בין השניים על הבמה היא חשמלית. המוזיקה של סונדהיים היא אוצר. שירים כמו 'Not a Day Goes By', 'Good Thing Going', 'Old Friends' ו-'Our Time' הם מהשירים היפים ביותר שנכתבו אי פעם למחזמר. המילים חכמות, המנגינות מרהיבות, ובהקשר של סיפור שמסופר לאחור, כל שיר מקבל משמעות כפולה - אנו שומעים את המילים ויודעים מה עתיד להתרחש, וזה שובר את הלב. ההיסטוריה של המחזמר היא חלק מהאגדה שלו. הגרסה המקורית מ-1981 נכשלה כישלון חרוץ - נסגרה אחרי 16 הופעות בלבד. סונדהיים תמיד האמין שהבעיה הייתה בהפקה ולא ביצירה, והריוויבל הנוכחי מוכיח שצדק. ההצגה שנחשבה לכישלון הגדול של סונדהיים הפכה לניצחון הגדול שלו, עשרות שנים אחרי מותו. תיאטרון הדסון, תיאטרון אינטימי ויפהפה מ-1903, הוא הבית המושלם ליצירה הזו. הגודל הקטן יחסית יוצר קרבה בין הקהל לשחקנים שמגבירה את ההשפעה הרגשית. העיצוב של הבמה פשוט אך אלגנטי, ומאפשר למוזיקה ולמשחק לדבר. בשמחה אנו ממשיכים מומלצת לכל מי שאוהב תיאטרון ברמה הגבוהה ביותר, לחובבי סונדהיים, למעריצי רדקליף וגרוף, ולכל מי שמבין שחברות היא אחד הדברים החשובים ביותר בחיים. זהו מחזמר שמרגש, מאתגר ומשאיר חותם עמוק.

✨ נקודות חזקות